מה זה ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה. וכלל גדול עוד יותר בהוראה ולמידה.

למה אני לומדת? למה אני מלמדת? האם אני לומדת מתוך אהבה? האם אני מלמדת מתוך אהבה?

אהבה למי? אהבה למה?

ומה זאת אהבה בכלל?

כל אלה שאלות מאוד גדולות.

הוראה כהעברה של ידע יכולה להיעשות בכלל בלי אהבה ובלי כוונה והדדיות.

אבל זה לא עובר ולא מצליח לעשות שינוי כי אין שם אהבה.

וכדאי ללמד בלי לבייש את התלמידים כי אין הביישן למד.

מאז שאני מלווה מורים למתמטיקה ומורה בעצמי אחד הדברים שאני רואה בהוראה זה פחד מלתקן טעויות.

יש על זה אפילו חוזרי מנכ"ל לא לתקן שגיאות כתיב לא לתקן הגיה לא נכונה.

כי מאוד קשה לתווך שאפשר לעשות טעויות ואפשר גם לתקן אותם וזה כדאי.

אני זוכרת שהייתי בחטיבת הביניים ולא ידעתי לקרוא באנגלית אפילו לא זיהיתי אותיות והמורה, שידעה את זה העמידה אותי מול כל הכיתה לקרוא בקול. אני זוכרת את הצחקוקים שלה ושל התלמידים ואת זה שאמרתי לעצמי, אני לא אקרא יותר אנגלית.

לא תיווכו לי שאפשר לטעות שאפשר לא לדעת שאפשר ללמוד אנגלית גם אם בכיתה ח' עוד לא מזהים אותיות.

אז ברחתי מאנגלית עד שהגעתי לסוף תואר ראשון בטכניון. שם לא וויתרו לי, ועשיתי קורס אחרי קורס ושברתי שיניים כדי לקרוא, לכתוב ולהבין. ומה שהכי עזר לי זה להגיע לקורס אחד, ולשמוע שיש שם עוד אנשים שקוראים בצורה עילגת כמוני ומורים שאהבו והאמינו שאפשר ללמד שמהסלע יכול לצאת מים.

כך לאט לאט יצא ממני הפחד והתפנה מקום לאהבה לאהבה ללמידה לאהבה לשפה אנגלית לאהבה לעצמי, לטעויות שלי.

היום, אני כבר קוראת אנגלית ומתחילה ללמוד ערבית וסינית.

וכל פעם כשאני לומדת אני מחפשת את האהבה ללמידה, לאנשים אתם אני לומדת.

לתת לילדים להצליח לא לפחד לתווך לילדים את התרבות לאפשר לעשות טעויות ולחגוג את ההצלחות.

כשמפנים מקום לפחד כשאדם נכשל הוא נעלב קודם כל תנו להם להתאמץ תראו להם שהם יכולים להצליח. אין למידה בלי שגיאות.

ככה גם בכיתה ובבית כדאי ללמד מאהבה.

איך עושים זאת? מה דעתך?