הילד מוציא אותי מהכלים

ילדים לא מעט פעמים מוציאים אותנו מהכלים.

מה זה אומר בדיוק?

אין לנו כלים להתמודד איתם, הכלים שלנו לא מצליחים להכיל את הסיטואציה

את הצעקות, המריבות הבכי והרגשות של הילדים שלנו.

לפעמים הכלים שיש לנו לא מספיק בשביל להכיל את הרצונות של מהילדים שלנו.

מה הורים עושים כשזה קורה?

יש להורים כל מיני תגובות, אתם יכולים לכתוב למטה גם את התגובה שלכם.

התגובות נעות בין חוסר התייחסות, התעלמות, הבעת רגש, תמיכה והקשבה

ולעיתים רבות מגיעות לכעס, לרצון לברוח או לצעקות.

כשילדים מוציאים אותנו מהכלים, זה אומר שחסרים לנו כלים להתמודד איתם

ויותר מזה, כנראה חסרים לנו כלים להתמודד עם עצמנו, וגם להם חסרים כלים להתמודד איתנו.

איזה כלים אלו, ואיפה קונים אותם?

יש כלים, וכדי לקנות אותם צריך קודם כל להאמין

להאמין שאנחנו יכולים להשתנות

ולהאמין שהילדים שלנו יכולים להשתנות.

הכלים הם כלים של תיווך, כלומר של תקשורת בה יש כוונה הדדיות ומשמעות.

ונסביר כל אחד בנפרד.

כוונה - יש לי כוונה בתקשורת הזו. זו נקודה חשובה,

קחו עט ורשמו איזו כוונה יש לכם בתקשורת עם הילדים

הדדיות - זה נשמע די בסיסי אבל בתקשורת הזו יש הדדיות, אני נותנת וגם מקבלת

מדברת וגם מקשיבה.

משמעות - יש משמעות לתקשורת ביני ובין ילדי.

גם כאן כתבו, מה המשמעות עבורך בתקשורת הזו.

בתיווך יש עוד דברים נוספים, למשל, לראות מעבר לכאן ועכשיו.

מכנים זאת "טרנסצנדנטיות" בעברית יפה - נשגבות.

מהי טרנסצדנטיות? עבורנו בתיווך זה לקשר את הסיטואציה למשהו גדול יותר

שיוצא מהסיטואציה עצמה.

ועכשיו דוגמא:

נניח שהילד צורח ולי בא לצרוח חזרה, אני יכולה להגיד (אחרי נשימה עמוקה)

מאוד קשה לי עם הצעקות בבית, אני רואה שקשה לך עכשיו (הדדיות).

חשוב לי הקשר איתך וחשוב לי שיהיה לנו נעים בבית (כוונה ומשמעות)

אם נצליח להרגע זה יכול לעזור לך מאוד שתהיה גדול (טרנסצנדנטיות).

מתוך שיח כזה אפשר לפתח דיבור על מה שמפריע.

אבל לא תמיד כדאי ישר בסיטואציה עצמה,

לפעמים צריך להרגע קודם

ולפעמים עדיף לחפש דרך תקשורת חילופית כמו כתיבה או ציור.

אבל החוכמה הגדולה היא למנוע מצבים כאלה.

רוב הפעמים שנתקלתי ביציאה מהכלים זה הגיע מתוך שיעמום

או בטלה גדולה.

הכלים שניתן לפתח אצלנו ואצל הילדים אלו כלי חשיבה שיעזרו

לתעל את הזמן שנראה כמו בטלה, לעבר דברים טובים יותר.

אל זה אכתוב בפוסטים הבאים.